מדי יום, רבבות ישראלים יוצאים בבוקר בדרכם לעבודה, וחוזרים לביתם בערב. בניגוד למצב במדינות מתפתחות ברחבי העולם, בהן אחוז ניכר מהאוכלוסייה מועסק בעבודות "צווארון כחול", הכוללות לרוב עבודת כפיים, הרי שבמדינת ישראל, כמדינה מודרנית ובעלת תעשיית הייטק מפותחת במיוחד, מרבית תושבי המדינה עוסקים בעבודות "צווארון לבן", הכוללות לרוב עבודה מול מחשב, וללא צורך בפעילות פיזית מאומצת.
יחד עם זאת, ומטבע הדברים, כל משק בר קיימא נדרש להסתמך במידה מסוימת גם על עבודת כפיים, כאשר במדינת ישראל ישנם לא מעט עובדים המועסקים בעבודות מסוג אלו, הכרוכות במאמץ פיזי מתמשך, ובשהייה בסביבה רווית סכנות, באופן יחסי כמובן.
תאונה במהלך העבודה – אחריות העובד או המעסיק?
אף שכולנו שואפים להימנע ככל הניתן מתאונות עבודה, הרי שתאונות, כמשתמע משמן, לא תמיד ניתנות למניעה, ועל אף הניסיון לצמצמן למינימום, הן עדיין מהוות "עובדת חיים", אשר לא ניתן להכחידה. למרבה המזל, רובן של תאונות העבודה קלות עד קלות מאוד, ולא גוררות נזק רפואי משמעותי.
עם זאת, במקרים חריגים, תאונת עבודה עלולה לגרור נזק רפואי חריף ומתמשך מבחינת הנפגע, כאשר תאונות מסוג זה רווחות במיוחד בקרב עובדי כפיים, הפועלים בסביבה רוויית סיכונים מטבעה. השאלה הנשאלת תכופות בהקשר זה, היא האם, ובשעה שתאונה שכזו מתרחשת כאמור, האם האחריות בגינה נופלת על כתפיו של העובד עצמו, או על כתפי המעסיק?
התשובה, כפי שניתנה במספר פסקי דין שונים, היא שכל מקרה כזה נדרש להיבחן לגופו. ככלל, ומשעה שהעובד היה מעורב בתאונת עבודה כתוצאה ישירה מתנאי העבודה אליהם נחשף מתוקף עבודתו, הרי שהאחריות מוטלת על כתפי המעסיק, אשר חשף את העובד לתנאים אלו שלא מבחירתו, ומשכך יידרש בתשלום פיצויים כספיים לעובד בגין הפגיעה.
עם זאת, במקרים חריגים, ובמידה והוכח כי תאונת העבודה נגרמה במישרין עקב התנהלות רשלנית מצד העובד עצמו, הרי שהמעסיק יהיה פטור מאחריות ישירה לאירוע, ויידרש לתשלום פיצויים מופחתים, או כלל לא.
מקרה לדוגמא – נפילה בסולם שגררה פיצויים גבוהים
המקרה שלהלן עוסק בתושב ישראלי, בן 34, אשר הועסק בתפקיד עובד אחזקה במפעל חיתוך וכיפוף פחים, ובמסגרת עבודתו נדרש לביצוע עבודות פיזיות באופן שוטף.
במהלך חודש ספטמבר 2002, ומשעה שנקרא לטיפול בנזילה במערכת המיזוג בחדר האוכל של המפעל, איבד העובד את שיווי משקלו, נפל מהסולם עליו עמד, ובהמשך אובחן כסובל משבר חמור בברכו השמאלית.
בעקבות זאת, ולאחר קבלת חוות דעת הרפואית, פנה העובד לבית המשפט בטענה כי מעסיקיו הם אלו האחראים לתאונה, וזאת מאחר והתאונה התרחשה במהלך עבודתו השוטפת, ותוך שימוש בכלי העבודה שהועמדו לרשותו מטעם המעסיק. בתגובה, טען המעסיק כי התאונה התרחשה בראש ובראשונה עקב התנהלותו הרשלנית של העובד, שאיבד את שיווי משקלו, ומשכך אין לראות את המעסיק כאחראי לתאונה זו.
בפסק דינו של בית המשפט (ת"א 18433-08: פלוני נגד ג.ד חיתוך וכיפוף פחים בע"מ והפניקס חברה לביטוח בע"מ) קבע בית משפט השלום בתל אביב כי לאור אופי העבודה, והסיכונים הכרוכים בה, המעסיק מחויב בחובת זהירות מוגברת כלפי העובד, ובדגש על הקפדה על הדרכה באשר לשיטת עבודה בטוחה, ולמתן כלי עבודה המצמצמים את מידת הסיכון לה חשוף העובד.
במקרה זה מצא בית המשפט, כי המעסיק לא פעל כנדרש לצמצום הסיכון הפוטנציאלי לעובד, ומשכך הטיל עליו את האחריות להתרחשות התאונה, ופסק לחובתו תשלום פיצויים כספיים בסך כולל של 909,415 שקלים, בגין הפסדי שכר ופנסיה, נזק לא ממוני, וכן הוצאות משפט.
ראו גם:
