האם תאונה שאירעה לעובדת במהלך יום השתלמות או יום נופש במסגרת העבודה תחשב תאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי? בתיק זה דנו בסיפורה של הגברת תקווה חזן, עובדת מן המניין בעיריית ראשון לציון אשר נפגעה תוך כדי שהיא שוהה עם נשים עובדות העירייה באירוע לכבוד יום האישה בשנת 1999 (עב"ל 469/03).
פרסום אירוע יום האישה נעשה על ידי מודעה בעבודה אשר ציינה באופן מפורש כי יום האישה ייחשב כיום עבודה ויש לתאם את ההשתתפות בו עם מנהל העבודה הישיר בעירייה. כל עובדת אשר תבחר שלא להשתתף ביום האישה תידרש להתייצב לעבודה כרגיל. המעסיק הוא זה שיזם את האירוע, סבסד את רוב התשלום עבורו וארגן את ההסעות אליו ובחזרה ממנו.
החלטת בית הדין
בית הדין האזורי לעבודה בערכאה הראשונה לא בבר כי המדובר בתאונה במסגרת העבודה. השופטת הדנה בתיק סברה כי המעסיק לא היה מעורב ביזום האירוע.
בית הדין לא ראה זיקה מוכחת בין עבודתה של חזן לבין פגיעתה באירוע זה, ועצם העובדה כי שמו של המעביד נזכר על המודעה ואף נכחו בו בכירים מהעירייה, אין בה כדי להראות נפקות משפטית המוכיחה כי המדובר ב"תאונת עבודה". אשר על כן קבע בית הדין האזורי כי מדובר ב"פעולה נלווית לעבודה" ולא ב"תאונת עבודה".
על החלטת בית הדין האזורי לעבודה ערערה הגב' חזן והתיק הגיעו לפתחו את בית הדין הארצי לעבודה. השופטת אלישבע ברק אשר ישבה לדון בתיק זה סברה אחרת. המדובר בזמנים שונים, כתבה השופטת, דפוסי החיים השתנו ומקום עבודתו של אדם, שבו הוא מבלה את רוב יומו, אינו אמצעי השתכרות בלבד, אלא מקום שממנו הוא מבקש להפיק סיפוק והגשמה עצמית.
מקום העבודה הוא מקום מרכזי בחיינו. אשר על כן, יחסי עבודה אין הם רק יחסין פורמליים שכל תכליתם הספק ועבודה סביב השעון. זהו אינטרס של המעביד לייצר פעילות חברתית לעובדיו על מנת לגרום להם אוירה טובה, מוטיביציה לעבוד והרגשה נינוחה ורצויה במקום עבודתם.
השופטת מדגישה את חשיבות ההבנה כי המשפט אינו סטטי. הוא עוקב אחרי השינויים החלים בחברה ומתאים את עצמו להתפתחויות בה. חלק מאותן התפתחויות חדשות הן קיומם של יציאות מאורגנות של העובדים לפעילויות שונות שהן גם יציאה למקומות נופש, אם לצורך גיבוש חברתי, ואם על מנת להעלות את המוטיבציה לעבודה ואת הקשר בין העובד לבין מקום העבודה.
השופטת בוחרת לפרש את חוק הביטוח הלאומי באופן שיתאים את עצמו למציאות הכוללת שינויים החברתיים והמסחריים המתרחשים בשנים האחרונות ביחס למקום העבודה של אדם ואשר דורשים פרשנות תכליתית ולא פרשנות מילולית. עצם העובדה כי המעביד הוא שארגן וסבסד את הפעילות, תוך שהוא מציין בפירוש כי היום ייחשב ליום עבודה, פירוש הדבר כי המדובר בפעילות משותפת.
האירוע היה מיועד לעובדות העירייה בלבד ללא בני משפחה ומי שלא התייצבה בו נדרשה להתייצב במקום עבודתה – אשר על כן יש לפרש זאת כי פעילות שנערכה במסגרת העבודה. בית הדין הארצי קבילת את ערעורה של חזן וקבע כי הפגיעה שהמערערת נפגעה בה הייתה תוך כדי עבודה. כן קבע בית הדין למערערת הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.
