משה קורין, מהנדס כימיה במקצועו, עבד עד שנת 1997 כמנהל במחלקת ציפויים במפעל שהיה בבעלותה של חברת תדיראן. במסגרת תפקידו נחשף קורין לחומרים מזיקים רבים כגון : כרום, ניקל, אמוניה ועוד.
במהלך רוב חייו עישן בממוצע קופסת סיגריות אחת ביום. בשנת 1998, כשנה לאחר סיום עבודתו במפעל, התגלו בגופו שני גידולים סרטניים בריאות. קורין תבע את המוסד לביטוח לאומי בטענה כי מחלת הסרטן בריאות נגרמה בעקבות עבודתו ועל כן יש להכירה כ"מחלת מקצוע". המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו והתיק הגיעו לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה (עב"ל 521/05).
מהלך התביעה
בית הדין מינה מומחה רפואי אשר בדק את התובע ואת תיקו הרפואי וקבע כי עישון במשך תקופה כה ארוכה כמו שעישן התובע הינו גורם דומיננטי בגרימת סרטן הריאות. השילוב בין העישון לבין החשיפה לחומרים המזיקין מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן הריאות בעיקר בחומרים כמו כרום וניקל.
המומחה קובע כי הופעת הסרטן אצל התובע נבעה משילוב בין העישון לבין החשיפה כאשר תרומת מרכיב העישון הינה 80% מהנזק שנגרם והחשיפה לחומרים מסרטניים בעבודה הינה בגובה 20% מהנזק. בהתבסס על חוות דעתו של המומחה הרפואי דחה בית הדין האזורי את תביעתו של קירון תוך שהוא מציין כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של לבין מחלתו.
דחיית תביעתו ערער קירון לבית הדין הארצי לעבודה
בהרכב של שלושה שופטים קבע בית הדין כי המומחה הרפואי שמונה על הערכאה הקודמת זיהה באופן חד משמעי קשר בין החשיפה לחומרים המסרטנים במסגרת עבודתו של המערער לבין הופעת מחלתו. המומחה אמנם קבע כי השפעת החשיפה הינה בגובה של 20% מהנזק ואולם השופטים סברו שיש באחוז זה כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על המערער לבסס את הקשר הסיבתי בין החשיפה לבין הופעת המחלה.
באשר לקביעה אילו מבין המרכיבים הוא משמעותי יותר בהופעת המחלה, קובע בית הדין כי קביעה זו יש השאיר לוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי המוסמכת לקבוע את אחוזי הנכות של המערער. אשר על כן, בכל הקשור להגדרת מחלתו של המערער כ"מחלת מקצוע" על פי סעיף 79 לחוק פסק בית הדין הארצי כי הערעור מתקבל וכי מחלת הריאות בה לקה המערער תוכר כ"מחלת מקצוע". כן פסק בית הדין למשיב הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח.
