אקזמה או "גרב", (בלועזית: atopic dermatitis), היא מחלת עור שבה מתפתחת דלקת חריפה בתאי העור. המונח אקזמה מתייחס למגוון רחב של בעיות עור וביניהם יובש או פריחה.
בזמן המחלה מופיעים התסמינים הבאים: אדמומיות, בצקת, גירוד, קילוף תאי העור, שלפוחיות, סדקים ודימום.
צבע העור משתנה לעתים בגוני אדום. מקור המילה אקזמה הוא בשפה היוונית ומשמעותה "לרתוח". משמעות המילה "atopic" ביוונית היא "עור" וצירוף המילים מתייחס להתפתחות דלקת בתאי העור. אקזמה עשויה להיחשב לעתים כתאונת עבודה והסובלים ממנה זכאים לתנאים מיוחדים.
אדם הסובל מאקזמה שיוכל להוכיח כי המחלה נגרמה בשל תנאי העבודה הקלוקלים שלו, עשוי להיות מוכר כ"נפגע עבודה" ולקבל קצבה חודשית. הוכחה זאת אינה פשוטה וישנם מקרים רבים שבהם עובדים הסובלים מאקזמה לא מקבלים הכרה בהיותם נפגעי עבודה.
מה גורם לאקזמה?
הסיבה להתפתחות האקזמה אינה ברורה אך נראה כי היא נגרמת כתוצאה משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. הטענה השכיחה היא כי בסביבה היגיינית לחלוטין שאין בה כמעט חיידקים, נמנעת המערכת החיסונית מהצורך להתמודד עם חיידקים בגיל צעיר ולכן אינה מפתחת חסינות כלפיהם.
טענה נוספת היא כי האקזמה עלולה להתפתח לעתים בעקבות פגם תורשתי בהליך חילוף החומרים של חומצות השומן. חומרים שונים עלולים לגרום להתפתחות אקזמה. משפחת החומרים הראשונה היא משפחת הכימיקלים. במשפחה זו נכללים דבקים כימיים, וחומרי בניין כגון מלט, טיט, בטון, חומרי צביעה וכדומה.
כמו כן, גם חומרי ניקוי המכילים חומרים כימיים חזקים מסכנים מאד את תאי העור. משפחה נוספת היא משפחת האלרגנים הנישאים בפיסות האבק, ובאבקני הצמחים. ריבוי אבק באתרי בנייה עלול לגרום להתפתחות המחלה בקרב פועלים האתר. בין תכשירי עיצוב השיער קיימים חומרים רבים שעלולים לגרום להתפתחות אקזמה. בניגוד לעובדי ניקיון ומוסכים, ספרים נמצאים בבעיה מורכבת במיוחד, משום שאינם יכולים לבצע את עבודתם עם כפפות.
במקרה שלהם, פגיעה בתאי העור של כפות הידיים עלולה להביא לאובדן מוחלט של כושר העבודה שלהם. חומר מסוכן נוסף הוא גומי וקהל העובדים שנחשף במיוחד לסיכון הוא עובדי מוסכים לצמיגי רכב ומפעלי ייצור גומי.
מהו אובדן כושר העבודה ואיך ניתן לקבל הכרה בו?
אובדן כושר עבודה הוא למעשה מצב שבו אדם נפגע או חלה איבד את יכולתו לפרנס ולהתפרנס. אדם שכושר עבודתו נפגע, זכאי לקצבה חודשית מחברת הביטוח שלו. גובה הקצבה עומד בדרך כלל על 75% משכר העבודה של הנפגע טרם פגיעתו. כאשר מעוניינים בהוכחת אובדן כושר עבודה על הנפגע להציג בפני חברת הביטוח תעודת מחלה בליווי אישור וחתימת רופא.
אפשר את אותו התהליך רק חתום על ידי מומחה לענייני תעסוקה. מתפקידן של חברות אלו להחליט ולהכריע האם מדובר אובדן מוחלט או חלקי.
אובדן מוחלט של כושר העבודה
ישנן 3 הגדרות מקובלות ל"עיסוק סביר":
- אובדן כושר עבודה ברמה שאינה מאפשרת תעסוקה חלופית כלשהי.
- כל עיסוק התואם את הכשרתו, השכלתו וניסיונו של הנפגע או החולה.
- עיסוק מקביל לזה שבו עסק הנפגע ב-5 השנים שקדמו לפגיעה בכושר העבודה שלו.
אם כן, במקרה של אובדן של כושר העבודה באופן מוחלט, יקבל המבוטח עד 75% מהכנסתו החודשית הקודמת. הקצבה תוענק למבוטח עד להחלמתו או פטירתו, או לחלופין, עד לתום תקופת הביטוח או תום שנת הביטוח שבמהלכה הגיע המבוטח לגיל פרישה. משך תקופת ההמתנה מרגע אובדן כושר העבודה ועד קבלת הקצבה הוא עד 3 חודשים.
אובדן חלקי של כושר העבודה
אובדן כושר עבודה חלקי הוא מצב שבו כושר העבודה של הנפגע או החולה נפגע חלקית והוא זכאי לקצבה חודשית נמוכה יותר מחברת הביטוח. הזכאות לקצבה תינתן לאחר הצגת אסמכתא רפואית המעידה על הפגיעה או המחלה, ואם נרשמה ירידה של לפחות 25% בשכר העבודה של הנפגע.
אופן חישוב הקצבה מחושב בדרך כלל כאחוז מקצבת אובדן מוחלט של כושר העבודה, וזאת בהתאם לאחוז הנכות של המבוטח. כלומר, מי שמוכר כבעל 30% נכות יקבל 30% מגובה הקצבה המקסימלית הניתנת למבוטח שכושר עבודתו נפגע לחלוטין.