כאשר הוכרה פגיעתו של מבוטח כ"תאונת עבודה" על ידי המוסד לביטוח לאומי, השלב הבא יהיה קביעת אחוזי הנכות אשר נגרמו לו כתוצאה מאותה פגיעה ואת מועד תחילת הנכות.
את אחוזי הנכות תקבע וועדה רפואית מטעם הביטוח הלאומי אשר תתכנס בנושאי ההתמחות הרלוונטים לפגיעה. הוועדה נורכבת ממומחים רפואיים אשר יבדקו את המבוטח ויחליטו על שיעור אחוזי הנכות שנקבעו לו. על החלטות הוועדה הרפואית ניתן לערער בפני וועדה רפואית לעררים אשר תבחן האם קביעותיה של הוועדה מדרג ראשון היו נכונות.
בכל שלב משלבי הערעור יכולה הוועדה לקבוע למבוטח שיעור נכות קטן מזה שקבעה הוועדה הקודמת. כלומר, עם הגשת ערעור על קביעות הוועדה יש לקחת בחשבון את הסיכון בהפחתת אחוזי הנכות ובבדיקה רפואית נוספת. הערעור על החלטות הוועדה לעררים, יש לפנות בערעור לבית הדין האזורי לעבודה.
בפסק הדין בעניין פרנקל (נא/01-29) הוגש ערעור על סוגיה זו בדיוק. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לפרנקל 25% נכות בשל פגיעת שמיעה עקב עבודתו וזאת החל מיום 6.10.88. על קביעה זו הוגש ערעור לוועדה לעררים אשר הפחיתה את שיעור נכותו ל 15% תוך שהיא קובעת את מועד תחילת הנכות מיום 24.11.71.
פרנקל טוען כי הערעור אשר הוגש לוועדה לעררים היה אך ורק על מועד התחילה של הנכות ולכן לא יכלה הוועדה להתייחס ולהפחית את שיעור הנכות שנקבעו לו בוועדה הראשונה. הוועדה לעררים שואבת את כוחה מסעיף 30 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי הוועדה רשאית לאשר החלטת את הוועדה מדרג ראשון, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא נתבקשה.
פרנקל טוען כי הוועדה לא הייתה מוסמכת לדון בשיעור הנכות מכיוון שלא הוגש לפני הערעור על שיעור אחוזי הנכות אלא על מועד תחילת הנכות בלבד. לעומתו, טוען הביטוח הלאומי כי תאריך תחילת הנכות הינו נושא רפואי מובהק אשר נתון לסמכותה של הוועדה ועל כן הינה מוסמכת לשנותו.
בית הדין אשר דן בתיק קבע כי משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין האזורי, ומכאן שקביעת מועד תחילת הנכות, שנקבע בהחלטתה, נשאר על כנו. אשר על כן פסק בית הדין כי הוועדה לעררים פעלה בתחום סמכותה וכי יש לדחות את הערעור.
