האם ניתן להכיר בהתקף לב שנגרם עקב חקירה משטרתית, כתאונה בעבודה ביחס להכרה לפיצויים ולדמי פגיעה מן המוסד לביטוח לאומי?
הבה נבחן פסק דין העוסק בסיטואציה זו ואת פסיקת בית המשפט בנושא. דרך פסיקת בית המשפט, נוכל להשליך על העקרונות והיסודות שעל בית המשפט לשקלל בבואו לבחון סיטואציה מעין זו לשם הכרה בתביעת הנפגע. התובע עוסק במקצועו כפקיד בכיר בחברת כלל ביטוח, וכחלק מתנאי עבודתו מסופק לו רכב צמוד מטעם המעבידה, אשר משמשת אותו לצורכי העבודה אך גם לצרכים פרטיים.
ב-11.12.83 לעת ערב, הוזמן התובע באופן טלפוני למשטרת מרחב ירקון, שם נאמר לו כי עקב סיבה ביטחונית עליו להתייצב מידית בתחנה. התובע הגיב בבהלה ונסע במהירות לתחנת המשטרה. עקב הלחץ והחששות נגרם דחק נפשי חזק, למרות הידיעה כי הוא חף מפשע ולא עשה כל רע.
ואכן, לאחר שהגיע התובע אל התחנה, התברר כי ארעה טעות וכי התובע הוזמן למשטרה לשווא, והרכב שברשותו לא היה מעורב בעבירה. לאחר שיצא מפתח תחנת המשטרה התעלף ופונה לבית החולים, שם אובחן לתובע אוטם שריר הלב. התובע מבקש להכיר באוטם שריר הלב שאובחן לו כתאונת עבודה על פי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי.
מעיון בתצהירים פוסק בית המשפט כי אומנם ייחס התובע את הופעת האוטם לחקירה המשטרתית, אך בד בבד, הלחץ והמתח נגרמו עוד בדרך בעת נסיעתו. לכול מוסכם כי הפגיעה נגרמה תוך כדי העבודה למרות שמדובר מחוץ לשעות העבודה והרחק ממקום העבודה.
טענות הצדדים שבמחלוקת
הצדדים חלוקים האם הפגיעה שנגרמה לתובע הינה יכולה להיחשב "עקב" העבודה כפי משמעותה על פי חוק הביטוח הלאומי.
א. התובע טוען מחד כי לולא העבודה והעמדת הרכב הצמוד, הוא לא היה נחשד כלל וכלל וכל הטעות המשטרתית לא הייתה מתרחשת. ולכן העובדה שהרכב שייך למעבידה, יוצרת את הקשר הדרוש לעבודה לקיום התנאי של הקשר הסיבתי כגורם לפגיעה.
התובע מבסס את טיעוניו על פי דוקטרינת האלי מניצה-היינו שלילת האפשריות השונות שאומצה לא אחת בפסיקה. כלומר בדיקה שלילית של סיטואציה שבה לא היה לו את העבודה ותנאיה-אכן לא הייתה הפגיעה והזימון למשטרה מתרחשים.
ב. הנתבעת טוענת כי זימון התובע למשטרה ושייכות הרכב למעבידה לא מרימה את הנטל הדורש לשם יצירת קשר לעבודה המתנה פגיעה בעבודה. הנתבעת מעלה חשש, לפיה לדידו של התובע ייווצר מצב בו כל אירוע שינבע משימוש ברכב ייקרא "עקב העבודה". מבחן השלילה אותו משתמש התובע הינו בלתי סביר בדנן ומביא לתוצאות לא רצויות.
דיון ופסיקת בית המשפט
כיום גוברת המגמה בפסיקה לראות בתנאי של היות הפגיעה תוך כדי העבודה, והתנאי של הקשר לעבודה מבחינת הקשר הסיבתי כמבחן מורכב המשלב את שניהם. מבחן זה הוגמש לפעילויות שונות אשר לאו דווקא קשורות באופן ישיר אל התועלת המופקת מן העבודה עצמה.
למעשה בבואנו לבחון את התקיימות התנאי עלינו למצוא מידה של קשר מינימלי סביר של קשר לעבודה בכדי להקים את התנאי להכיר זאת כפגיעה בעבודה. בית המשפט פוסק כי דין התביעה להידחות. ההסבר הוא מכיוון שבמקרה דנן, הטעות המשטרתית, המהווה את הגורם המרכזי לתקרית, הינו זר באופן מוחלט לתביעה ואינו נושא את הסיבתיות הדרושה.
בהערת אגב נפסק כי מבחן האלימינציה אינו יכול לשמש בכל מקרה כ"תרופת פלא" לחזק כל קשר בלתי סביר, אלא יש להשתמש בו באופן סביר בו היישום מביא לתוצאה הגיונית וסבירה.
ראו גם:
