האם תאונה אשר נגרמה במהלך הפסקה מיום העבודה, תחשב גם היא "תאונת עבודה" על פי חוק הביטוח הלאומי? זהו סיפורו של איאס סריס (ב"ל 2603/03) אשר עמד לדיון בבבית הדין לעבודה בחיפה.
סריס עבד כפועל בניין באתר בניה. ביום 11.11.02, במהלך יום עבודה שיגרתי, יצא התובע לקנות אוכל בקיוסק יחד עם חברו לעבודה.
על מנת לזרז את משך הזמן שייקח לו להגיע מאתר הבנייה ועד לקיוסק המרוחק ממקום עבודתו, טיפס התובע וניתלה על משאית מזדמנת שחלפה על פניו תוך כדי נסיעה אטית, וזאת מבלי שנהג המשאית יודע כי אדם נתלה על משאיתו. חברו לעבודה של סריס המשיך ללכת לצד המשאית. משהאיצה המשאית את מהירותה, נשמט התובע ממנה נפל ונחבט בכביש בראשו.
מהלך התביעה
התובע פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת שזה יכיר בתאונת הדרכים שארעה לו כ"תאונת עבודה" ולהפתעתו הוא נתקל בדחייה. הביטוח הלאומי טען כי עובד יהיה מבוטח מפני פגיעה בעבודה רק במקרים בהם ארעה תאונה בשעת ביצוע העבודה או בעת ביצוע פעולה הנלוווית לעבודה. ההיתלות על המשאית , טען הביטוח הלאומי, הינה פעולה זרה לעבודה ולפיכך אין לראות בה כפעילות הקשורה באופן כלשהו לעבודה.
בעקבות דחיית הבקשה הגיש סריס את תביעתו הנ"ל לבית הדין האזורי. השאלה שנשאלה בפסק הדין היא האם התאונה המתוארת אירעה לו במסגרת העבודה או בעת ביצוע פעולה הנלווית לעבודה או שמא הפגיעה הינה אגבית לעבודה ועל כן מתנתק הקשר הסיבתי עם מקום עבודתו.
סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "תאונת עבודה" היא תאונה שארעה למבוטח תוך כדי ביצוע עבודתו או בהפסקה מהעבודה, שנקבעה על דעת המעביד, ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים האחרים בדרך כלל אוכלים.
כמו כן דורש סעיף החוק כי על התאונה להתרחש בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או עקב סיכוני הדרך לאותו מקום בו לרוב סועדים העובדים. הפסיקה קבעה כי "פעולה הנלווית לעבודה" תהא כל פעולה הנובעת, או הקשורה, מטבע הדברים לאותה עבודה, ובכלל זה שימוש במסעדה, מרפאה או מקלחת.
עוד נקבע כי מקום בו העובדים אוכלים את ארוחת הצהריים שלהם אינו חייב להיות במקום העבודה ממש, אלא גם חנות מכולת או קיוסק אשר בו נוהגים העובדים לקנות את ארוחתם ייחשב כ"מקום עבודה" בנסיבות אלו. במקרהו של סריס, הוכח על ידי עדות של פועלי בניין נוספים וכן בעדותו שלו כי הקיוסק אליו נסע ביום התאונה אינו מקום שהיה ממנהגם של עובדי אתר הבנייה.
זו הייתה יציאה חד פעמית להביא אוכל ואף היא נעשתה ללא קבלת רשות מהמעביד. תנאי נוסף אשר לא עמד בו סריס הוא העובדה כי המשאית עליה נתלה לא הייתה קשורה בשום אופן לעבודתו או להפסקת האוכל והינה פעולה החורגת מגבולות הסביר.
קביעת בית הדין
בית הדין קבע כי ההיתלות הרצונית של סריס על המשאית תוך נקיטת סיכון לא מחושב לא היתה נחוצה ואינה קשורה לעבודתו.
משלא הצליח להוכיח את תנאי סעיף 80 לחוק, קבע בית הדין כי דין התביעה להידחות ועל כן לא הכיר בתאונת הדרכים כ"תאונת עבודה".