המוסד לביטוח לאומי מכיר גם במחלות מקצוע ובפגיעות זעירות כפגיעה בעבודה המזכה את העובד בתשלום בגין אובדן יכולת ההשתכרות שנגרם לו כתוצאה מהפגיעה. לעומת תאונת עבודה המאופיינת בכך שהיא מתרחשת באופן מפתיע פגיעה מסוג מיקרוטראומה היא כזו שבה חשיפה מתמשכת לתנאי עבודה מסוימים יכולה לגרום לעובד לנזק.
ההתייחסות לפגיעת מיקרוטראומה מופיעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 וההכרה בה מחייבת הוכחה שמדובר על פגיעות קטנות שחזרו על עצמן כתוצאה מחשיפה לתנאי העבודה בהם הועסק העובד.
מחלה או תופעת רנו מאופיינת בשינוי צבע הגוף באצבעות הרגליים, הידיים, הציפורניים ולעיתים גם איברים אחרים זאת כתוצאה מכיווץ של העורקים שגורם לירידה באספקת הדם לאזורים הללו. זרזים ידועים לתופעה זו הם לחץ נפשי וקור. תסמונת רנו היא תגובה וזו מוטורית מוחמרת שבה יתר פעילות של המערכת הסימפטתית גורמת לכיווץ קיצוני של כלי הדם הפריפריים מה שגורם לחוסר חמצן ברקמות.
תופעת רנו יכולה להיות אדיופאתית או משנית למגוון מצבים אחרים: תרופות, מחלות, עיסוקים מסוימים ועוד. חזרה כרונית שלה יכולה לגרום לדלדול של העור, השכבה התת עורית ובמקרים קיצוניים גם לנמק. הסימפטומים יכולים להיות תחושה של נימול, שינויי צבע וקור במקרים של חשיפה לטמפרטורות קיצוניות. רנו שכיחה יותר אצל נשים לעומת גברים. הגורם לה אינו ידוע אך ייתכן והוא לפחות בחלקו תורשתי.
הטיפול בתופעה משתנה ומכוון בעיקר למניעת הזרזים כדוגמת חשיפה לקור או ללחץ רגשי. במקרים קיצוניים יינתן גם טיפול תרופתי. הטיפול בתופת רנו המשנית למצב אחר יתמקד בגורם הראשוני.
עיקרי פסק הדין
לאחרונה הכיר בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין עב"ל 46319-03-11 בתביעתה של עובד סיעוד להכיר במחלת רנו שהופיעה אצלה כסוג של פגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. המערערת הייתה בתפקיד של כוח עזר במוסד סיעודי עד לשנת 2005. יום עבודתה כלל רחצה יומיומית של עשרה עד חמישה עשר קשישים במשך שעות ארוכות במים בטמפרטורה פושרת ובנוסף רחיצה רבה של ידיה במים קרים או פושרים.
המוסד לביטוח לאומי דחה בשנת 2007 את תביעתה כפגיעה בעבודה מהסיבה שהשפעת תנאי העבודה על התפתחות התופעה, גם אם הייתה כזו הייתה קטנה לעומת גורמים אחרים כדוגמת מחלת רקמת החיבור ממנה היא סובלת ועל כך הוגש הערעור לבית הדין האזורי.
בית הדין האזורי החליט שקיימת במקרה זה עילת מיקרו טראומה ולכן מינה מומחה רפואי מטעמו על מנת שיפרוס את חוות דעתו באשר לקשר הסיבתי בין תופעת הרנו ותנאי עבודתה של המערערת. המומחה קבע כי תנאי העבודה היו יכולים להשפיע על התפתחות התופעה אך לא כמו גורמי הסיכון האחרים המתקיימים בדנן ולכן על סמך חוות הדעת קבע כי לא ניתן להוכיח קשר סיבתי ומכאן הוגש הערעור.
בית הדין הארצי לעבודה בראשות כבוד השופטת ורדה וירט ליבנה הופך את החלטת בית הדין האזורי וקובע כי בדנן הוכח הקשר הסיבתי בין תופעת הרנו ותנאי העבודה של המערערת. אליבא דה השופטת וירט ליבנה המערערת אומנם סובלת ממחלה אוטואימונית שהרנו יכול להופיע כאחד התסמינים שלה.
אך בעניין הקשר הסיבתי מציין המומחה כי רחיצת הידיים במים קרים כחלק מתנאי העבודה הייתה יכולה להוות טריגר להתפרצות בשלב מוקדם יותר של תופעת הרנו במסגרת מחלת המערערת ודי לדעתה בעובדה כי תנאי העבודה היו יכולים להשפיע על ההתפרצות המוקדמת לצורך הוכחת הקשר הסיבתי ובכך היא מקבלת את התביעה להכרה בחשיפה המתמשכת כמיקרו טראומה.
ראו גם:
