מדי שנה, מוגשות לבתי המשפט בישראל תביעות רבות מטעם תושבי המדינה, אשר היו מעורבים בתאונות במקום עבודתם, ומבקשים כי בית המשפט יפסוק לזכותם פיצויים כספיים אשר ישולמו מטעם המעסיק. מדובר זה מכבר בתופעה רחבה, אשר זוכה לאזכורים רבים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. חשוב להבהיר בהקשר זה, כי בהתאם לדין במדינת ישראל, המעסיק, מתוקף תפקידו, נושא באחריות על פעילותם של עובדיו, והוא מחויב כלפיהם ב"חובת זהירות", אשר דורשת ממנו בין היתר לספק לעובדיו כלים מתאימים לצורך ביצוע עבודתם, בצורה שתצמצם ככל הניתן את מידת חשיפתם לסיכונים מקצועיים.
לא רק זאת, המעסיק נדרש גם לדאוג שעובדיו יעברו הכשרה מקצועית מתאימה, וגם זאת על מנת לצמצם את הסיכון הנשקף להם במסגרת עבודתם. עם זאת, יש לסייג ולהבהיר כי לא די בכך שתאונה מסוימת התרחשה במקום העבודה על מנת לזכות את הנפגע בפיצויים מטעם מעסיקו.
בהתאם לדין, על מנת ליהנות מפיצויים כאמור יש להוכיח בראש ובראשונה כי למעסיק הייתה אחריות מסוימת להתרחשות התאונה, כאשר במידה והתאונה התרחשה בעקבות התנהלות רשלנית מצדו של העובד עצמו, רשאי בית המשפט לפטור את המעסיק מתשלום פיצויים כספיים, באופן חלקי או מלא.
מקרה לדוגמא – קטיעת אגודלים כעילה לפסיקת פיצויים לזכותו של עובד
המקרה שלהלן עוסק בתושב ישראלי שהועסק בתפקיד מפעיל מכבש, וזאת בשני מקומות עבודה שונים. לרוע מזלו של העובד, ובמהלך הקריירה המקצועית שלו הוא חווה שתי תאונות עבודה נפרדות, אשר התרחשו בהבדל של כ-4 שנים זו מזו, ואצל מעסיקים שונים.
במסגרת התאונה הראשונה, דרך העובד בטעות על דוושת ההפעלה של המכבש, שהייתה מצויה בקרבתו, ובעקבות זאת נקטע חלק מהאגודל בידו הימנית. ארבע שנים לאחר מכן, ובשעה שהכניס ידו לתוך המכבש לצורך הוצאת חפצים שונים, החלק העליון של המכבש צנח בפתאומיות, מה שהוביל לקטיעה מלאה של האגודל בידו השמאלית.
בעקבות השתלשלות האירועים המצערת, פנה העובד בתביעה לבית משפט השלום בתל-אביב, וזאת בדרישה לקבלת פיצויים מצד שני מעסיקיו, הן בגין התאונה הראשונה, והן בגין התאונה השנייה. לטענת העובד, האחריות על התאונה הראשונה מוטלת על המעסיק אשר לא קיים את אחריותו לספק סביבת עבודה בטוחה, ובין היתר, מאחר שלא העניק לו הדרכת בטיחות ביחס לעבודתו.
גם ביחס לתאונה השנייה הטיל העובד את האחריות על המעסיק, אשר לא העמיד לרשותו אמצעי חלופי לצורך הוצאת חפצים מהמכבש, ובשל כך נדרש לעשות שימוש בידו. בתגובה לתביעה, טענו שני מעסיקיו של העובד כי התאונות המצערות התרחשו באשמתו, ובעקבות התנהלות לא זהירה מצדו. זאת חרף העובדה שהעובד הציג עצמו כמומחה לתפעול מכבשים, ומשכך צופה ממנו לקיים כללי זהירות בסיסיים, אשר לטענת המעסיקים היו צפויים למנוע את התאונות.
מה פסק בית המשפט?
בפסיקתו, הפריד בית המשפט בין שתי התאונות השונות: ביחס לתאונה הראשונה, קבע בית המשפט כי על אף שהמעסיק עודו נושא באחריות מסוימת להתרחשות התאונה, הרי שגם התנהלותו של העובד עצמו היוותה "אשמה תורמת", וזאת מאחר והפר ביודעין את ההוראות ביחס לשהייה ליד המכשיר בעודו מחובר לחשמל.
גם ביחס לתאונה השנייה, קבע בית המשפט כי לאור ניסיונו המקצועי, היה על העובד לגלות ערנות לסביבתו, ומשכך גם במקרה זה התנהלותו מהווה משום אשמה תורמת, המהווה עילה להפחתת תשלום הפיצויים מהמעסיק. בסופו של דבר, בית המשפט הטיל על כל אחד מהמעסיקים להעביר לרשות העובד פיצויים בסך של כ-300,000 שקלים, ולאחר ניכוי אשמה תורמת של 25% – כ-220,000 שקלים.
